באר שבע נזכרת בתורה במקום בו נכרתה ברית בין אברהם אבינו לאבימלך מלך הפלשתים לאחר סכסוך בין רועיהם על בארות המים: "ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית… על כן קרא למקום ההוא באר-שבע, כי שם נשבעו שניהם וכן נאמר בספר בראשית : "ויטע אשל בבאר-שבע ויקרא בשם ה' אל עולם". נטיעת האשל מציינת מעבר מחיי נדודים של עובדי אדמה, חיי קבע בצל האשל, ואילו הקריאה בשם ה' אל עולם קובעת את באר שבע כערש המונוטאיזם. באר שבע נתברכה בבארות מים יציבות, ישבה על צומת דרכים והייתה נקודה אסטרטגית חשובה כבר מימים ימימה. בתקופת המקרא הייתה באר-שבע הנקודה הדרומית בארץ-ישראל, גבול האזור החקלאי, כשדרומה לה שבטים נודדים.
ראשיתה של באר-שבע החדשה בסוף המאה ה- 19 כאשר השלטון הטורקי יצר בה מרכז מינהלי ליד בארות המים. הטורקים בנו בה את ארבעת הבניינים הראשונים : בית הממשלה, מסגד, בית ספר אזורי ובית המושל. בראשית בניין העיר אנו מוצאים את היהודים בין החלוצים הראשונים; לצד המוכתרים של המוסלמים והנוצרים מתמנה "מוכתר" יהודי, כשהיהודים פעילים במיוחד בתחום המסחר, ונציין את חנות ה"כל-בו" שהוקמה ע"י האחים גוזלן מקהילת חברון . בשנת 1906 הקימו שתי משפחות יהודיות תחנת קמח, הראשונה במדבר מחוץ לערים עזה וחברון. עד מהרה נעשתה חצר התחנה ללב הקהילה היהודית בבאר-שבע ובית-כנסת ומקווה טהרה לשימושה של הקהילה שמנתה כ- 100 נפש.
במלחמת העולם הראשונה הייתה באר-שבע מרכז צבאי חשוב ובמקביל גם מרכז יהודי. לקהילה נספחו חיילים יהודים שהוצבו בסביבה, פועלי כפייה ובעלי מקצועות יהודיים שהובאו לכאן ואשר בצעו עבודות בנייה חשובות כמו: הקמת הגשר הטורקי על וואדי באר-שבע וגשרי מסילת הברזל לסיני. מאורעות 1929 גרמו להתרוקנות באר-שבע מיהודיה; חוץ מפקידים בודדים לא ישבו בה יהודים עד לשחרורה ע"י צה"ל, בחול המועד סוכות תשי"ט. עם הקמת המדינה נועדה באר-שבע לשמש בירת החלק הדרומי של ישראל, בסיס להפיכת המדבר לארץ נושבת. ייחודה של באר-שבע – הייתה עיר קולטת עולים.
ראשוני מתיישביה היהודים היו יוצאי מחנות המעפילים בקפריסין בתחילת שנת 1949. הם מצאו עיירה ריקה והתיישבו בה לצד החיילים המשוחררים, שבחרו לבנות את ביתם בעיר המדבר. בחודש פברואר 1950 מעביר הממשל הצבאי את הנהלת העיר לידי וועדת עירייה וכבר באותה שנה מתחילים העולים לזרום מארבע כנפות הארץ. בתחילה – מעברות, ממחנות אהלים ובדונים, מופקרים לסופות החול וזלעפות המדבר ובד בבד עם בואם החלה תנופת בנייה של שכונות חדשות, מפעלי מלאכה וחרושת בצד תשתית חינוכית ומרכזי תרבות, כשכל עלייה קולטת את הגל הבא של העולים. העיר מונה כ- 130,000 תושבים היא מהווה מרכז כלכלי הכולל את מפעלי ים-המלח בסדום, התעשיות הכימיות במישור רותם, הקריה המודרנית של התעשייה הכימית ברמת חובב, והקריה למחקר גרעיני הסמוכה לדימונה. העיר כוללת מוסדות חינוך יסודי תיכוני וטכנולוגי וכן בתי-מדרש למורים. בית-חולים אוניברסיטאי ובית- ספר לרפואה ואוניברסיטת הנגב על שם בן גוריון. הקשר בין באר-שבע לערי הפיתוח שבסביבתה חי ותוסס ויושבי הנגב נהנים ממפעלי תרבות, האמנות, התיאטרון והמוסיקה, שהעיר מספקת לאוכלוסייתה. באר-שבע מוסיפה גם כיום לקלוט עולים חדשים ולמזג גלויות.
אליהו נאוי