ירושלים הועטרה בכל תיאורי השבח וההלל האפשריים. מכל עיר אחרת בעולם, הוכתרה העיר הזאת בכתרי תפארת ונזרי תהילה, כמו: עיר הנצח, עיר הנביאים, עיר הרוח והנפש, עיר היופי ועוד. מצויים גם תארים העוסקים בצורתה של העיר: "ירושלים – הרים סביב לה" או , "ירושלים – עיר של אבן". ריצוף הרחובות בעיר העתקיה, נעשה באבן במיטב המסורת בת אלפי שנים, וציפוי כיפות הבתים אף הוא מאבנים מקומיות בגוונים שונים.
כשביקשו אמני ירושלים ובוניה, לעצב את חזיתות בנייניהם, נפלה בחירתם על האבן. תבליטים, חלקם באבן גיר קשה ואחרים באבן רכה, מהם באבן לבנה ואחרים באבן אדומה. מכוש הארכיאולוגיה העלה בתחום זה אלמנטים מתקופות שונות ומתרבויות שונות. מייחדת ומאחדת את כולם עבודת האבן הנאה, שהשתבחו בה אמני הכותרות והתבליטים .
מבין ארבעת הכתלים של הר הבית היה הכותל הדרומי הנכבד בכתלים. מעמדו בא לו בשל היותו חזית הר-הבית. בו נקבעו שערי הכניסה והיציאה הראשיים למתחם ולחצרות המקדש.
השערים הללו נודעו בשם שערי חולדה, שמרחק של כ- 80 מ' הפריד ביניהם; אחד במזרחו של הקיר הדרומי ואחד במערבו. שער חולדה המזרחי שימש כשער הכניסה הראשי ואילו שער חולדה המערבי היה שער יציאה. בני אדם היו בשנת אבל או כאלו שהיו מנודים נכנסו במהופך, דיינו בשער המערבי כניסתם ובשער המזרחי יציאתם. כאשר חלפו אלו על פני אלו היו החוגגים נוהגים לשאול את אלו שחלפו במהופך לסיבת לכתם כך וכשנענו ניחמו אותם. היה זה מנהג שבא להרבות תחושה של עם אחד שהוא משפחה אחת. שני השערים עוטרו בתבליטי האבן במיטב האומנות היהודית באותו הזמן. היו אלו תבליטים ששולבו בהם דגמים גיאומטריים ודגמים צמחיים במשולב.
שבר התבליט בבול הזה שייך לאותה מערכת של תבליטים וגילופים שגולפו בחזית השערים ובקמרונות המעבר שלהם. במקרה שלפנינו שייך התבליט לשער חולדה המזרחי שלמרגלותיו הוא נחשף בעת החפירות הארכיאולוגיות. עיקרו של התבליט: שרשרת של מעויינים שביניהם מגולפות ורדות (רוזטות). הגילוף נעשה באבן גיר ירושלמית קשה ואף אל פי כן הוא מגולף בחן רב וביכולת טכנית מעולה.
תבליט זה ורבים אחרים שנחשפו בסביבתו מעידים על פארו ועוצמתו האומנותית של שער חולדה המזרחי שבמקורות הימים ההם נודע אף בתוארו "השער המפואר"
.0.60 ש"ח
כותרת בסגנון צמחי עשיר שברובד ראשוני שלו אפשר להבחין ביסודות קורינתיים. הכותרת מגולפת בשיש אפור בהיר ובעבודת אבן מעולה. היא זהה לכותרות מסוגה שנמצאו על הר הבית בבנייני דת מוסלמים. בחלקה העליון של כותרת זו גולף צלב בתוך מעגל צלבים אלו הוסרו ע"י המוסלמים כאשר הם נטלו כותרות כאלו לשימוש במבני הדת שלהם. יעודן המקורי של הכותרות הללו היה לשימוש בכנסיות בנות התקופה הביזאנטית ובמיוחד במאה השישית לספירה. לאחר שהכנסיות נהרסו נטלו המוסלמים את עמודיהן וכותרותיהן והשתמשו בהן בבנייני הקודש מנת לאפשר שימוש בכותרות במבני הקודש המוסלמים הוסרו הצלבים. הכותרת שבבול זה נמצאה בחפירות שלמרגלות הר הבית והיא שמורה בחצר המוזיאון המוסלמי שעל הר הבית .
0.70 ש"ח.
מדרום להר-הבית נבנתה במאה הח' לסה"נ קריית שלטון רבת מידות ובמרכזה ארמון לכ'ליפים (דאר אל-אימרה). ארמון זה היה עשיר בקישוטי טיח מצוייר (פרסקאות) ובתבליטי אבן. התבליטים הצטיינו בגילופים שנושאיהם מן התחום הגיאומטרי והצמחי המסוגנן.
בבול מופיע – תבליט גיאומטרי משולב של ריבוע ושני מעויינים. שבמרכזם ורדת עלים (רוזטה). התבליט מגולף באן גיר ירושלמית רכה והיה פרט מעיטור הקירות החיצוניים של ארמון הכ'ליפים
0.80.
במאה הי"ב לסה"נ חידשו הצלבנים את מבנה כנסיית העלייה שעל הר-הזיתים. כבר המסורת בימי שלטון הביזאנטים (מאות ד'-ז' לסה"נ הראתה את מקום העלייה במרומי הר-הזיתים. במרכז הכנסייה בנו הצלבנים מבנה כיפתי צנוע להדגשת מקום העלייה המדויק . המבנה שנותר על כנו עד ימינו מצטיין בעמודוני שיש וכותרות נאות עליהם. על אחת הכותרות מגולפים בעלי-חיים מיתולוגיים מכונפים. למילוי השטח הוסיפו דגמי צמחים בין הדמויות ופס מגולף בצמחים בראש הכותרת. מפאר אומנות הצלבנים במאה הי"ב בירושלים.
0.90 ש"ח
חומת סולימן בירושלים, שנבנתה במאה הט"ז לסה"נ (1538-1535) עוטרה בשפע של תבליטי אבן. עיטורי התבליטים היו בתחום הגיאומטרי והצמחי המסוגנן. כמאה וארבעים תבליטים כאלו מצויים על חומת העיר. בבול שלפנינו תבליט באבן גיר, המצוי בחומה הצפונית סמוך לשער החדש. העיטור מורכב ממגן דוד הנתון בלבו של מגן דוד גדול מידות. החיצוני מוקף בלשונות של עלי ורדה. תשליב שני המשולשים היוצר צורה שכינויה "מגן דוד", רווח ואהוב באמנות המוסלמית לדורותיה, לרבות התקופה העותומנית הקדומה. רק במאות השנים האחרונות התקבל התשליב הזה כסמל יהודי מובהק וגם אל הדגל הלאומי הגיע.
כותרת בית שני , מאה א' לסה"נ:
כותרת בסגנון קורינתי מהנאות שנחשפו בירושלים ביד אומן עדינה. היא שונה מהכותרות הקורינתיות שכן כל עליה מסוגננים וחלקים, ולא עלי קוציץ (אקנטוס) כמקובל. היא זהה לכותרות בסגנון זה שנמצאו בירושלים, למשל, בקברי המלכה הלנה, וזמנם מן המאה הא' לסה"נ. מיוחדת היא במינה בכך שהפסל הירושלמי גילף עליה פרחי שושן המקיפים אותה. נמצאה בחפירות ברובע היהודי.
תבליט ממלוכי – המאה הי"ד
במאות ה- י"ד- ט"ו לסה"נ, בעת שלטון הממלוכים בארץ ישראל, ניבנו בירושלים עשרות מבני דת בהם קברים, מדרשות (מדרסות) דהיינו בתי ספר דתיים, מגורים לדרוישים, בתי מרחץ ואכסניות לעולי רגל. המבנים תוכננו וניבנו במיטב האדריכלות הממלוכית של מצרים. חלקם במימון המדינה ורבים מהם בכספם של אמירים ממלוכים שבחרו להיקבר בירושלים במבנים שהקימו. תלמידי המדרשות קראו פרקי קוראן לעילוי נשמתם.
על משקופי בניינים מגולפות באבן כתובות הקדשה והנצחה לזכרם ולכבודם של הבונים. לעיתים גולף במרכז הכתובת סמלו האישי של האמיר הבונה. הסמל המעוטר בגביע המופיע בבול הנוכחי שייך לאמיר סייף אד-דין אט-טאז, שהשתייך לאצולת הממלוכים במצרים. בראשית דרכו כיהן טאז כנושא הכוס בחצר השולטאן. המדרשה שהקים ובחזיתה המשקוף וסמלו האישי מצויה ברחוב השלשלת כ- 150 מ' מערבית לשער השלשלת שבהר-הבית. המבנה מוכר בשם אלמדרסה אט-טזיה
3 ש"ח
כותרת – בית שני, מאה א' לפסה"נ:
כותרת בסגנון יוני, מהגדולות, שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות בארץ. עבודת הגילוף מעולה ולפי מידותיה וקוטר העמוד התנשאה במקורה בראשו של עמוד, שגובהו כ- 10 מ'. על פי סגנונה יכולה להיות בת המאות 2-3 לפסה"נ. אבל סימון ספרות, שנמצא עליה, מלמד שהיא מזמנו של הורדוס, דהיינו מן המאה הא' לפסה"נ. ייתכן שבמקורה השתייכה לאכסדרות (סטווים – PORTICOS ) שהיו בהר-הבית. נמצאה ברובע היהודי ושברים של כותרות זהות נמצאו בחפירות למרגלות הר-הבית.
10 ש"ח
תבליט – שלהי ימי הבית השני
במאות הא' לפנה"ס והא' לספירה ועד לחורבן בית המקדש והרס ירושלים בשנת 70 לספירה, נהגו עשירי ירושלים לחצוב לעצמם ולבני ביתם מערות קבורה משפחתיות. מערות אלו הצטיינו במלאכת חציבה נאה ובשלל עיטורים שגולפו על חזיתות הקברים ובמבואות הכניסה. אחדות ממערכות הקבורה הללו, מן המאה הא' לספירה מצויות במצוקי הסלע של גיא בן-הינום, על גדתו הדרומית, סמוך לחיבורו לנחל קידרון, בחצרותיו של המנזר האורטודוקסי המכונה חקל-דמא (שדה הדמים).
על אפריז אבן שמעל לאחת הכניסות מופיע תבליט שבמרכזו ורדה רבת עלים ומשני צידיה כפות תמרים המעוצבות בתבנית גביע. בראש התבליט פס עיטור של ביצים ורמיים. שברים של תגליפים דומים נחשפו מחפירות הארכיאולוגיות למרגלות הר-הבית סמוך לשערי חולדה.