בול יצחק בן-צבי

 יצחק בן-צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל, נכנס לתפקידו ביום כ"ב בכסלו תשי"ג (10.12.1952),  לאחר שנבחר לכהונה זו על ידי הכנסת. ביום ד' בחשוון תשי"ח (29.10.11957) שוב בחרה הכנסת במר בן-צבי לתקופת כהונה נוספת, וחזרה ובחרה בו ביום ב' בחשוון תשכ"ג (20.12.1962) לתקופת כהונה שלישית. סגולותיו הרוחניות, אישיותו המוסרית הנעלה, הערכים הציבוריים הברוכים שייצר במשך שנים רבות בתנועות העבודה ובעם – סללו בדרך הטבע את דרכו אל כס הנשיאות.

נולד בשנת 1884 בפולטבה שברוסיה, בה התחיל בפעילותו הציבורית. היה תלמיד הגימנסיה בפולטבה והאוניברסיטה בקיוב. בתקופת לימודיו בגימנסיה הוסיף להשתלם בלימודיו העבריים מחוץ לכותלי בית הספר; בתקופה ההיא נעוץ ראשית חינוכו הציוני. ממעוררי ארגון ההגנה היהודית. בפרוץ הפרעות ביהודים בפולטבה, הניח יסוד בהקמת תנועת הפועלים הציונית, גרעין שצמח והיה לסניף פועלי-ציון בפולטבה, והשתתף בייסוד מפלגה זו ברוסיה. כבר בימים הראשונים ראה בן-צבי פתרון הבעיה היהודית בהגשמה מעשית על-ידי עלייה לארץ ישראל, ביודעו, כי תהליכים היסטוריים אינם מתחוללים מאליהם, ולהגשמתם דרושה פעולה עצמית והקרבה אישית. מכאן החלטתו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה.

מאז עלייתו, בשנת 1907, לא היה מעשה בבניין היישוב במשך יובל שנים אשר בן-צבי לא היה במרכז הראשונים: השתתף בייסוד ארגון "השומר", ראשית כוח המגן העברי, שממנו צמחה ההגנה וצה"ל. יחד עם חברתו לחיים ולפעולה רחל ינאית ייסד את הגימנסיה העברית הראשונה בירושלים ותנועת הפועלים בירושלים. בשנת 1912 יצא לתורכיה עם דוד בן גוריון ללמוד משפטים, אולם בפרוץ מלחמת העולם חזר לארץ. התורכים לא ראו בעין יפה את נוכחותם בארץ של יצחק בן-צבי ודוד בן גוריון וגרשום מן הארץ. שניהם הגיעו לארצות הברית, ארגנו את החלוץ  ואת תנועת ההתנדבות לגדוד העברי, וחזרו לארץ עם הגדוד. יצחק בן-צבי השתתף בייסוד כנסת ישראל, אספת הנבחרים וההסתדרות הכללית של העובדים העברים, היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות וחבר מועצת עיריית ירושלים. החל משנת 1922 כיהן בתפקידים חשובים בוועד הלאומי, תחילה כחבר הנשיאות, לאחר מכן כיושב ראש, ומשנת 1944 כנשיא הוועד הלאומי. פעילותו הענפה של בן-צבי לא הצטמצמה לתחומי היישוב; הוא פעל רבות גם מחוץ לגבולות הארץ. היה ציר בקונגרסים הציוניים מן השמיני ואילך, והיה פעיל בארגון התנועה הציונית בגולה; ייצג את פועלי ארץ-ישראל בכינוסי הפועלים הבין-לאומיים והופיע בוועידות עולמיות רבות שדנו בבעיות הארץ.  

בד בבד עם עבודתו המדינית והמפלגתית התמסר בן-צבי לעבודה ספרותית ומדעית ענפה, אשר פרותיה הם ספרים, חיבורים ומאמרים רבים, בייחוד בחקר שבטי ישראל וארץ-ישראל. בן-צבי יזם והקים את המכון לחקר קהילות ישראל במזרח התיכון, הנושא כיום את שמו, הוא מכון בן-צבי באוניברסיטה העברית בירושלים. במלחמת השחרור שכל את בנו עלי, שנפל בקרב על הגנת משקו בית קשת. יצחק בן-צבי היה בין החותמים על מגילת העצמאות, ועם קום המדינה חבר מועצת המדינה הזמנית; נבחר לכנסת הראשונה והשנייה מטעם מפא"י ושימש חבר כנסת עד להיבחרו  לכהונת נשיא המדינה.

בתקופת כהונתו לא גדר עצמו בתחומי התפקידים המפורשים בחוק; פעל כל ימיו לביטול המחיצות בין העדות ולקירוב הלבבות – לאיחוד האומה על עדותיה ושבטיה. עם היבחרו הקים את בית הנשיא בירושלים והעביר לבירה את לשכתו. בית הנשיא הפך מקום לפגישות של שבטי ישראל בנפרד ובמקובץ; כאן יוזמו פעולות תרבותיות ורוחניות או צוינה הגשמתן; נערכו מסיבות לסופרים, לאומנים לאנשי ציבור ולפשוטי עם. בימי נשיאותו של י. בן-צבי ביקרו בישראל, לפי הזמנתו, ראשי מדינות זרות והוא ערך יחד עם רעייתו ביקורים רשמיים לפי הזמנת עמיתיו – ראשי מדינות, באירופה, באסיה ובאפריקה, והביא עמו את דבר ישראל למחקים.

ביום כ"ט בניסן תשכ"ג (023.4.1963) נאסף נשיאה השני של מדינת  ישראל אל עמיו.

 ד.ב.