עופות מן המקרא נשרי שמים

כל מי שצפה בעיט הדואה בגאון לאורך מצוק במדבר, וצולל לפתע במהירות מדהימה לעבר טרף מזדמן, או בנשר ארוך אברה המאכיל בעדינות רבה גוזל בקינו, אינו זקוק לשכנוע מהי תרומתם של העופות הדורסים לנוף ארצנו. כבר באלף השלישי לפנה"ס התרשמו קדמונינו מעוצמתם של דורסי היום ממקורם המאונקל, מוטת כנפיהם הגדולה וטפריהם הארוכים והחדים. הנשר הבז והעיט שימשו סמלים מקודשים למצרים, לאשורים, ליוונים ולאחרים, והם מופיעים פעמים רבות בתנ"ך ובמקורות היהודיים. מקומה של ישראל בצומת של שלוש יבשות, הביא לכך שניתן לראות בה 45 מינים שונים של דורסי יום; מיעוטם יציב, חלקם מקיץ או חורף בישראל, ורבים מן הדורסים חולפים מעל ישראל רק בעונת הנדידה בסתיו ובאביב. כתוצאה מפתוחה המואץ של מדינת ישראל מאז קום המדינה, והשימוש האינטנסיבי בחומרי הדברה, נפגעו קשות העופות הדורסים בישראל ומינים רבים כמו העזניה, הנשר הפרס העיט היצני, בז הצוקים ואחרים הוכחדו כמעט לחלוטין. עם הריסת שווי המשקל הטבעי בידי האדם, נפגמה תרומתם החשובה של הדורסים, באכלם מזיקים שונים לחקלאות כמו מכרסמים, חוגלות וארנבות. כל העופות הדורסים בישראל מוגנים על פי החוק ואין לפגוע בהם בכל צורה שהיא. מן הראוי להדגיש, שישראל היא אי בודד של שמירת טבע בכל המזרח התיכון, ולכן יש חשיבות גבוהה ביותר להגן על אותם הדורסים הנדירים ברחבי ארצנו.  בעקבות סקרי קנון דורסים וסקרי נדידה שערכו אנשי החברה להגנת הטבע התברר, כי אלפי עופות דורסים חולפים בסתיו ובאביב מעל שמינו, ובשנים האחרונות חלה התעניינות גוברת והולכת בין תושבי ישראל, ובמיוחד בין אלפי צפרים מרחבי העולם הבאים לצפות בתופעת טבע מופלאה זו. הנגב ומדבר יהודה שימשו בעבר מפלט לקנאים יהודים, נזירים ומתבודדים. כיום מהווה המדבר מעוז מבטחים לדורסים רבים המקננים בו בשקט ובבטחה, ולכן מציגה סדרת בולים זו ארבעה מהדורסים המרשימים במדבר.

עזנית הנגב – LAPPET-FACED VULTURE

(Torgos tracheliotus negevensis)

עזנית הנגב היא הגדולה בקרב העופות הדורסים בארצנו, מוטת כנפיה מגיעה ל- 290 סנטימטרים, והיא ניכרת בכנפיה הרחבות והארוכות, ובזנבה הקצר שכמעט ואינו בולט מגופה. מקורה עבה וחזק, ובעזרתו היא מסוגלת לבתק בקלות עורות פגרים, מהם היא ניזונה. עוצמתה וכוחה של העזניה הוא גם המקור לשמה העברי, כפי שמתרגם אבן עזרא (ויקרא י"א, י"ג). "עזניה – מן העוז". בישראל מקנן תת מין השונה בהופעתו מן האוכלוסיה המקננת באפריקה, ולכן הוא נקרא על שם מקור קנונו בנגב ובערבה – NEGEVENSIS.

כ- 30-20 זוגות קננו בעבר בעמק הערבה והנגב, אך בשני העשורים האחרונים הדלדלה אוכלוסיית העזניה במהירות רבה וכיום רק שני זוגות מקננים בדרום הערבה. באוניברסיטת תל אביב הוקם גרעין רביה בו רוכזו 8 עוזניות, במגמה להרבותם בשביה ולשחררן בעתיד אל מרחבי הנגב והערבה למקומות חיותם הטבעיים. העזניה בונה קיני ענק על צמרות עצי השיטה, וקוטרם מגיע לשלושה מטרים.

עיט ניצי – BONELLI’S EAGLE

(Hieraetus fasiatus)

העיט הניצי היה בעבר העיט היציב הנפוץ ביותר בארץ. בכל ואדי מצוקי בכרמל בגליל ובהרי יהודה ניתן היה למצוא לפחות זוג עיטים ניציים. עם הגברת השימוש בחומרי הדברה (בעיקר די.די.טי, תאליום ופלורואצטאמיד) הושמדו כל הזוגות המקננים עד האחרון שבהם, ורק במדבר יהודה בנגב, בשומרון והגולן נותרו מספר זוגות מקננים. מוטת כנפיו של העיט הניצי מגיעה "רק" ל- 180 סנטימטרים, אך הוא מצטיין בתעופה מהירה ביותר, הוא מסוגל להגיע למהירות העולה על 200 קמ"ש תוך בצוע פניות חדות ומהירות אחר טרפו. העיט הניצי ניזון בעיקר מחוגלות, יוני סלע וארנבות. העיט הניצי בונה קינים גדולים, אליהם יחזור מדי שנה לקנן בסוף חודש דצמבר, תחילת חודש אפריל. בשנים האחרונות מתאוששת אט אט אוכלוסיית העיטים הניציים ואוכלוסיית עיטי הסלעים, בגליל ובהרי יהודה חזרו שוב לקנן שני זוגות חדשים לאחר שנעדרו מן המקום במשך כ- 25 שנים.

 בז שחור – SOOTY FALCON

(Faico concolor)

הבז השחור הוא הדורס היחיד המקנן בישראל בסתיו, בחודשים אוגוסט, אוקטובר, הסיבה לכך נעוצה במזונו – המתבסס בעיקר על ציפורים החולפות בעונה זו בדרכן לאזורי החריפה באפריקה. בעזרת כנפיו הצרות והארוכות מסוגל הבז השחור לצלול במהירות רבה מאוד ולתפוס באוויר את המהירות שבין הציפורים כמו סיסים, סנוניות ושרקרקים. ישראל מהווה את גבול התפוצה הצפוני  של מין זה, זהו עוף מדברי אופייני המצוי בהרי אילת וסיני, בנגב ובמדבר יהודה. כמו יתר מיני הבזים, אין הבז השחור בונה קינים, ואת ביציו הוא מטיל לתוך כוך במצוק נישא. הנקבה היא זאת שדוגרת ומאכילה את הגוזלים, ואילו על הזכר מוטל עיקר עול הציד והבאת המזון לקן. לבזים השחורים גוון אפור-שחור . לרגליים, לגלגל העין ולדונגית גוון צהוב לימוני הבולט למרחק, ומקל על זיהויו.

נשר – GRIFFON VULTURE

(Gyps fulvus)

לא לחינם נקרא הרמב"ם הנשר הגדול, והנשר נמשל למלך העופות; כנפיו הארוכות של הנשר מגיעות ל- 240 סנטימטרים ובעזרתם הוא מסוגל לדאות במשך שעות רבות במרומים בלא להניד כנף, ולגמוע עשרות קילומטרים מדי יום ביומו, בתורו אחר מזונו. הנשרים מקננים במושבות המגיעות לעתים לעשרות פרטים. בשעות הבוקר, כשהאוויר מתחמם מתרוממים הנשרים אל על וסורקים תוך כדי התפרסות את הקרקע מתחתם, בתורם אחר פגרים. הנשרים מצטיינים בראיה חדה העולה פי שמונה ויותר על ראית האדם, והם מתנקזים מיד אל הפגר ומחסלים אותו במהירות. לנשרים תפקיד חשוב בניקוי השטח מפגרים ולכן הם נקראים גם "הסאניטרים של הטבע". הם מסוגלים להתקיים ימים ספורים בלא מזון. הנשרים מקננים במצוקים גבוהים. הם מאריכי ימים, וידועים נשרים שחיו למעלה מ- 50 שנה.

 כתב: יוסי לשם

מנהל מרכז מידע על עופות דורסים                                                                                     

החברה להגנת הטבע