בול קמפינג
בישראל החלה תנועת ה"קמפינג" רק בשנת 1964, עם הקמת המחנה הראשון באכזיב (קמפינג פרטי קטן בביתן אהרון), ואירוח הכנס של הארגון הבינלאומי (הפדרציה הבינלאומית לקמפינג ולקאראוונינג – אף.אי.סי.סי) בגני התערוכה בתל-אביב. הסיבה להתחלה מאוחרת זו נעוצה מן הסתם בעובדה, שבישראל עמדו על סדר היום נושאים יותר דחופים מאשר הקמת מחנות ויצירת תנועה של ה"קמפינג". מאז שנת 1964 התפתח נושא ה"קמפינג" בארץ בקצב סביר – אם כי לא מסחרר – בהשוואה לאירופה ולארצות הברית. ביבשות אלו החלה תנועת ה"קמפינג" להתארגן כבר בראשית המאה הנוכחית, ואף קודם לכן היה ה"קמפינג" ידוע בהן למדי, כספורט וכבילוי למשפחות ולבודדים. להבדיל מן הבדואים, אשר לגביהם מהווה האוהל גם את ביתם הקבוע. באירופה מצויים כיום כ- 30 מיליון מחנאים, ובכל ארץ מפותחת ביבשת זו מצויים אלפי מחנות "קמפינג" אלה שונים מאוד זה מזה – החל בחצר של איכר, שהתקין מספר שירותים ובכללם ברזי מים, ועד ל"סופר - קמפינג" הכולל בריכות שחייה, סופרמרקטים, גני ילדים ועוד. על אף העונה הקצרה יחסית באירופה נושאים מחנות אלה רווח סביר, למרות שמחירי הלינה והשהות זולים יחסית (הגם שהם עולים משנה לשנה). בארצות הברית פועלים עשרות אלפי מחנות "קמפינג", רובם בתוך גנים לאומיים, כאשר המחנות – כדוגמת הגנים עצמם – נתמכים מכספי הציבור. במקביל למחנות אלה פועלים גם מחנות "קמפינג" פרטיים רבים, המצוידים לרוב לרחיצת מכוניות סירות מנוע להשכרה וכדומה. את הפער בתחום זה בין ישראל לבין ארצות המערב, ניתן להסביר בנימוקים אחדים: 1) בישראל עוד לא הונהג שבוע עבודה בן חמישה ימים; 2) לאחרונה בלבד החלה להתעורר בישראל תודעת האקולוגיה, המדרבנת את תושבי הכרכים לנשום אוויר צח בחיק הטבע; 3) בישראל עוד לא הוקמה תעשייה ניכרת של ציוד "קמפינג", המשפיעה ע"י הוצאת סכומי ענק של פרסומת ותעמולה על הקהל לצאת ל"קמפינג"; 4) תיירות ה"קמפינג" לישראל מארצות אחרות אינה גדולה, משום שהתייר מסוג זה רגיל לנסוע לכל מקום במכוניתו. לישראל אין גבולות יבשתיים פתוחים, והובלת המכונית במעבורת יקרה ומסובכת מאוד ; 5) המרחקים בארץ קטנים, וניתן להגיע כמעט לכל מקום ולחזור ללינה בבית. למרות כל אלה, זוקפת לזכותה תנועת ה"קמפינג" מספר הישגים בלתי מבוטלים. משנת 1964 עד תחילת 1975 הוקמו בארץ 18 מחנות "קמפינג", ולחמש השנים שלאחר מכן מתוכננת הקמת מחנות נוספים. מחנות ה"קמפינג" הם בפיקוחם של משרד התיירות, שהוא הרשות המוסכמת לנושא זה, והמועצה המקצועית לחניונים, שהוקמה לפי צו החניונים. קיימת שלוש דרגות של קמפינג, והסטנדרטים הועתקו והותאמו ממחנות "קמפינג" באירופה. כללית ניתן לומר, כי רמת מחנות ה"קמפינג" בארץ מקבילה לזו של מחנות בינוניים באירופה.
נוכח בראשיותו של נושא ה"קמפינג" בארץ, טבעי שההתפתחות הארגוניות של תנועת ה"קמפינג" הייתה שונה לחלוטין מזו שבאירופה. בעלי מחנות ה"קמפינג" התארגנו עד מהרה – אולי משום שמרבית המחנות הם בבעלות ציבורית של עיריות, מועצות או קיבוצים – והקימו את ארגון החניונים בישראל, אשר נוסד בשנת 1965. אולם מאחר שללא מחנאים – חברי מועדונים – אין ל"קמפינג" זכות קיום, הוקם בשנת 1967 המועדון הארצי לקמפינג. (במועדון הארצי לקמפינג חברות יותר מ- 2000 משפחות, ויחסית לארצות ותיקות, אין זה מספר מבוטל). שני הגופים החליטו על הקמת ארגון גג בשם איגוד הקמפינג בישראל, שהוא הזרוע המבצעת של הארגון ושל המועדון גם יחד. שילוב זה איפשר להשיג חסכון במנהל והידוק שיתוף הפעולה, אל כף הניגודים הטבעיים שבין ה"יצרן" לבין ה"צרכן". איגוד הקמפינג בישראל התקבל לארגון הבינלאומי (הפדרציה הבינלאומית לקמפינג ולקאראוונינג). תנועת הקמפינג בישראל נמצאת עדיין בשלבים התחלתיים, אך הולכת וגדלה משנה לשנה. בשנת 1976 מארח איגוד הקמפינג את הכנס השנתי הבין לאומי של הקמפינג (אף.אי.סי.סי) באשקלון. משרד התיירות עיריית אשקלון, רשות הגנים הלאומיים ואיגוד הקמפינג עושים מאמץ משותף – כדי שכנס זה יצליח ויביא אנשי קמפינג רבים ארצה. אנו תקווה, כי אורחים אלה ייהנו מכל הדברים שישראל תוכל להציע להם כתיירים בכלל, ומהכנס ומחניוני הקמפינג בארץ בפרט.