מושבות בנות 100

 ראש פינה: היא אם המושבות בגליל העליון. יצירה חלוצית נועזת בראשית ההתיישבות החקלאית בארץ האבות. ראשיתה  בשנת תרל"ח (1878). בימי שלטון התורכים בארץ. בידי משפחות אחדות, שבאו מצפת והתמקמו בכפר ערבי בשם ג'אוני, על שמו קראו ליישובם – גיא אוני.  הרבה תלאות וצרות עברו על הראשונים ובעמל רב דבקו לאדמתם ולא נטשוה. בשנת תרמ"ב (1882) הצטרפו אליהם עולים מרומניה. למראה השטחים הנטושים, המכוסים סלע ואבן שאמרו להופכם לשטחי חיים להם, הם זכרו את דברי המשורר  הקדמון " אבן מאסו הבונים הייתה לראש פנה" וקראו למושבתם – ראש פנה. אכן, בזכות אהבתם הנאמנה לאדמתם, ורצונם העז לקיים את "המצוות התלויות בארץ" ולהרחיב את יישובה, התגברו הראשונים על צורות ומכשולים, פגעי טבע ושכנים עוינים ואט-אט הפכו את שטחי האבנים המאוסות לשדות וכרמים מוריקים. המושבה התרחבה במעלה ההר, משקיפה על פני נוף גלילי נהדר, אל מול החרמון הרם.

הברון בנימין דה-רוטשילד בא לעזרתם, כי שמח לראות איכרים עובדי-אדמה, אשר בזיעת אפם מוציאים את לחמם. וזו הייתה משאת נפשו בארץ אבות. ראש פנה הבודדה הייתה, במרוצת השנים, מרכז למושבות חדשות, אשר הוקמו בסביבתה הסמוכה וחלום הראשונים התגשם לשמחתם הרבה, ומושבתם הייתה אם לבנות סביב. ראש פנה הייתה גם צומת דרכים אל חלקי הארץ השונים ואל ארצות סוריה ולבנון השכנות. במלחמת השחרור בשנת תש"ח, הייתה ראש פנה סמוכה אל חזית הקרבות והודות לגבורת צעיריה וחיילי צה"ל שבאו לעזרתם, גברו על חילות האויב הפולש והדפוהו מאדמת ישראל. אחרי קום המדינה נוספו בסביבתה ישובים חדשים, קיבוצים, מושבים וגם עיירה חדשה וכל הסביבה הייתה לאזור עברי צפוף ופורה.

ראשון לציון: שהיא כיום עיר סואנת בישראל, צמחה מתוך מושבה חלוצית, שנוסדה בשנת תרמ"ב (1882), על ידי עולים חובבי ציון מרוסיה בימי שלטון התורכים, הם קראו למושבתם לפי דברי ישעיהו הנביא: "ראשון לציון הנה הנם, ולירושלים מבשר אתן". הראשונים באו אל אזור שומם ונידח, מכוסה חולות ושביל גמלים הוביל אליו. אל הראשונים הצטרפו חובבי-ציון, שעלו אל הארץ לבנותה ולהרחיב את יישובה היהודי. התושבים היו רחוקים מעבודת האדמה ומחיי כפר, אולם ברצונם העז לחיות בארץ האבות, על אדמת ארץ ישראל, התגברו על קשיים רבים ושונים והפכו את השממה המתה לארץ חיים.

המרחב האפור והחולי התכסה במעטה ירק, שדות וכרמים. הברון בנימין דה-רוטשילד בא לעזרתם; לראשונה בחפירת באר, שהייתה פעולתו הראשונה בארץ-ישראל, אחר כך בהקמת היקב, אשר בו דרכו את הענבים ליין, "יין כרמל", והכורמים מצאו בזה את פרנסתם הצנועה. בקבוקי "יין כרמל" נמצאו בהרבה בתי יהודים בארצות נכר והם לא רק שימחו את ליבם, אלא גם עוררו בהם כיסופים על ציון…

במרוצת השנים ראשון לציון גדלה והוקמו בה לא רק מפעלים כלכליים, אלא גם מוסדות ציבור שונים. כמו בית-העם הראשון בישראל, גן-הילדים העברי הראשון והתזמורת העממית הראשונה בארץ. לפי סברה אחת גם "התקווה" – ההימנון הלאומי של ישראל חובר והושר בה לראשונה. בסביבתה הסמוכה של ראשון לציון נוסדו ישובים חדשים ומפעלי חרושת שונים, נסללו כבישים מהסואנים בישראל וחלום הראשונים התגשם. מושבתם הקטנה ראשון לציון, הייתה לעיר ואם בישראל.

 פרופ' זאב וילנאי