אדריכלות בישראל 

השיבה לציון (ישראל), ארץ לא נושבת ברובה, מצריכה תכנון והקמת תשתית חדשה של ישובים הן עירוניים והן חקלאיים. התשתית כוללת בתי מגורים, מבני ציבור ומבנים חקלאיים ותעשיתים. האדריכלים מנסים לשלב אלמנטים של אדריכלות אירופית וקדמה טכנולוגית עם דרישות אקלימיות. טופוגרפיות וחברתיות בארץ. יצירת היש מאין נותנת חופש לדמיונו של המתכנן למרות הקשיים הכלכליים והחברתיים והדרישה לפשטות וצניעות לאידיאולוגיה ולרוח החלוצית, מוצאים פתרונות פונקציונליים ואסתטיים, שאינם נופלים ברמתם בהשוואה עם האדריכלות בעולם הרחב.

ריכרד קאופמן (1877-1958) – בול  0.75

אחת הדמויות הבולטות בקביעת עיצוב חזות הארץ המתחדשת הוא האדריכל ומתכנן הערים – ריכרד קאופמן (1877-1958). מאז עלייתו ארצה ב- 1920 ובתוקף תפקידו כמתכנן ראשי של ההנהלה הציונית היה אחראי לתכנון והקמת הישובים החקלאיים, מושבים וקיבוצים, וכמו-כן תכנן שכונות עירוניות חדשות ובתים פרטיים. חלומו היה – עיר העמק – עפולה כמרכז עירוני, תרבותי ומסחרי גדול.

קאופמן הביא לארץ את "הסגנון הבין-לאומי", שמאפיין בצורות בניה קובייתיות, בהן האלמנטים של חלונות ודלתות מרובעים יחד עם הקיר החלק הם המרכיבים בעיקריים של המראה החיצוני. בבול שלפנינו נראה בנין בית הספר, שתוכנן על-ידי קאופמן (1930) בקיבוץ הראשון – דגניה (1910). המבנה המאורך, בעל הגג השטוח, של ארבע כתות, מותאם לאקלים החם בעמק הירדן. חלונות אופקיים מרובעים ומעליהם פתחי אוורור גם הם אופקיים. גג עץ על עמודים מגן בפני השמש, מאפשר לרוח לקרר ואף מאפשר שימוש במשטח הבטון העליון לרווחתם של ילדי הקיבוץ.

ליאופולד קרקאור (1954-1890) – בול 1.10

ליאופולד קרקאור נולד בוינה, ובה רכש את השכלתו כארכיטקט ואמן. וינה הייתה באותן שנים אחד המרכזים של האדריכלות המודרנית המתפתחת. בשנת 1925 הגיע לארץ ותכנן עבור התנועה הקיבוצית בתים רבים. הבולטים ביניהם הם מבני  הבטון המרשימים של חדרי האוכל בבית אלפא (1930), בתל יוסף (1933) ובדגניה (1933).

קרקאור הוא חסיד "הסיגנון הבין-לאומי" ובנה גם את בית בונם בירושלים (1935) ומלון טלטש בחיפה (1940) . בנוסף להיותו ארכיטקט, היה קרקאור גם רושם כשרוני והרבה לתאר ברישומיו את נופי ירושלים.

בבול נראה חדר האוכל בקיבוץ תל יוסף שבעמק יזרעאל. תנאי השטח הקשים במדרון - הגבעה אילצו את קרקאור לתכנן שלד בטון חדשני. המבנה מורכב מחדר אוכל ריבועי (16 X 16 מטר) ומעליו חצי קומה, שנועדה לצרכיי אוורור ותאורה. במבט – על נראית הקומה מסובבת ב- 45 מעלות ביחס לגג השטוח של אולם האוכל. בנוסף לכך מצויים במבנה אגף נפרד למטבח מצפון, מדרום – כניסה ומרפסת על עמודים, שמהווים המשך ישיר לשדרות הדקלים הראשית של הקיבוץ. השימוש בשלד בטון אפשר את הקמתה של רצועת חלונות מסביב לאולם, ומבעד להם משתקפים הגלבוע והעמק לרגליו.

זאב רכטר (1960-1899) – בול 1.20

זאב רכטר עלה לארץ מרוסיה בשנת 1919, הבתים  הראשונים שבנה היו בסגנון "ארץ-ישראלי" שעיקרו שילוב של אלמנטים אירופיים ומזרחיים. בין השנים 1932-1929 הושפע רכטר מ"הסגנון הבין-לאומי", בעיקר מ- לה קורבוזיה, והפך לאחד מנושאי דגלו בארץ. רכטר בנה בארץ בתי מגורים, משרדים ומבני ציבור. הבולטים ביניהם: "בנייני האומה" בירושלים (1960-1950) ו "היכל התרבות" בתל-אביב (1957-1951)  אשר תוכנן בשיתוף עם דוב כרמי. המבנים שבנה מצטיינים בבהירות צורנית, בפרופורציות מאוזנות ומשתלבים יפה בסביבתם בלא לאבד את ייחודם.

בבול נראה בניין מגורים בתל-אביב, הוא "בית אנגל" (1933). זהו הבית הראשון "על עמודים", שמטרתם "להרחיק את הדיירים מהרחוב". בית זה שימש מודל לבתים רבים, שנבנו אחריו. העמודים יוצרים חלל פתוח לרוח ומקום לגינה בעיר החסרה גנים ציבוריים. המבנה בעל שלוש קומות וגג שטוח, המורכב מאלמנטים מרובעים, רצועות חלונות ומרפסות שבולטות מקו הבניין. אלמנטים צורניים אלה בליוות הטיח הלבן שכיחים בתל-אביב, והפכו אותה ל"עיר לבנה", אחת הערים המודרניות ביותר במאה העשרים.

אריך מנדלסון (1953-1887) – בול 1.40

אריך מנדלסון, שנולד בגרמניה ונפטר בארה"ב, נחשב לאחד הארכיטקטים החשובים במאה העשרים. מנדלסון בנה מבנים ציבוריים ופרטיים רבים וביניהם את בתי הכולבו של שוקן בגרמניה. סגנון בין-לאומי, צורות פשוטות והדגשה אופקית בלוות דינמיות ואלמנטים מעוגלים אפיינו את תוכניותיו .

"מגדל איינשטיין" שליד ברלין, אחד המבנים הראשונים שלו (1921-1919), זיכהו בפרסום רב. בשנת 1923 הגיע לביקור ראשון בארץ והציע תוכניות רבות לבנייה ובעיקר לאזור חיפה. הצעותיו אלו לא מומשו מעולם. בשנת 1933 נאלץ, כיהודי, לעזוב את ברלין, שבה שכן משרדו,  אחד ממשרדי התכנון הגדולים בעיר. את זמנו חילק בין אנגליה וארץ ישראל. בירושלים, ברחביה, גר בטחנת הרוח הישנה ועבד בה. בארץ ציפתה לו עבודה רבה: בין היתר תכנון האוניברסיטה העברית ובית החולים על הר הצופים, בית חולים בחיפה, בית משפחת שוקן בירושלים וספרייתם ובית המגורים של ד"ר חיים ויצמן ברחובות. בשנת 1941 היגר לארה"ב, שם תכנן בעיקר בתי כנסת ומרכזים קהילתיים גדולים וחדשניים. מנדלסון נפטר בשנת 1953 בסן פרנציסקו.

בבול נראה בית ויצמן ברחובות, שנבנה בין השנים 1936-1934, ושימש כמעונו של נשיאה הראשון של מדינת ישראל, ד"ר חיים ויצמן, הבית הוקם על גבעה בלב הפרדסים, ומושך את העין בצורתו ובצבעו הלבן, מונומנטליות הבית וייצוגיותו הושגו לא מעט בעזרת גרם מדרגות מרכזי. גרם המדרגות עשוי מזכוכית ומבטון, ובולט מעל אלמנטים קובייתיים הסוגרים חצר שבמרכזה בריכה. הגן הגדול סביב הבית, בית השומר והנהג בכניסה לו, גרם המדרגות וטרסות רחבות – כל אלה מעניקים לבית "הכפרי" מראה רשמי וייצוגי. היום משמש הבית אתר לאומי.

יוחנן (אויגן) רטנר (1965-1891) – בול 1.60

יוחנן רטנר נולד לפני כמאה שנה (1891) באודסה. במלחמת העולם הראשונה היה קצין בצבא הרוסי, ואחריה השלים את לימודי האדריכלות בגרמניה. בשנת 1923 הגיע לארץ-ישראל, ובה פעל כאדריכל וכאיש ארגון "ההגנה" אחד הרעיונות ששילוב זה הוליד היה הקמת יישובי "חומה ומגדל". במלחמת השחרור הגיע רטנר לדרגת אלוף ובין השנים 1951-1948 היה . נספח צבאי במוסקבה.

רטנר התמנה לפרופסור בפקולטה לאדריכלות בטכניון בחיפה, והשפיע רבות על דור האדריכלים החדש. הוא תכנן מבנים פרטיים וציבוריים רבים כגון: בניין המוסדות הלאומיים בירושלים, בניין האוירונאוטיקה בטכניון ובית החלוצות בחיפה, בניין המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים ומדרשת שדה-בוקר. ב- 1965 נפטר רטנר, ויגאל אלון אמר עליו: "מעולם לא נפגשתי ביושר אישי ואינטלקטואלי מושלם יותר מזה של יוחנן".

בבול נראה בניין המוסדות הלאומיים בירושלים. הבניין הוקם בין השנים 1932-1928. תכנון הבניין היה התכנון הממלכתי הראשון שהוצע בתחרות לכל האדריכלים היהודים בארץ. הוגשו שלושים ושלוש הצעות במגוון סגנונות החל מאקלקטיציזם מקומי וכלה במודרניזם קיצוני. עבודתו של רטנר שילבה ייצוגיות עם פונקציונליות והיא זכתה במרכז. הבניין הראשי מודגש באמצעות מרפסת רחבה על עמודים; החצר הפנימית היא אובלית ומרשימה, ולה פתח רחב לרחוב. את החצר כמעט סוגרים אגפי המשרדים של קרן היסוד, אגפי הקרן הקיימת, והמבנה המרכזי של ההנהלה הציונית.

צורות הקוביות הפשוטות, העמודים בכניסה הראשית, עיצוב הפתחים והפנים, וההקפדה בעיצובם של הפרטים שומרים עד היום – למרות השינויים הרבים והתוספות – על הפשטות ועל ההדר שהעניק האדריכל לבניין חשוב זה.  

ד"ר עדינה מאיר-מריל