אישים (II )
תיאודור בנימין זאב-הרצל
"ליהודים גיבורים מעטים – אבל את אלה הם הופכים לבני אלמוות. הרצל עומד משכמו ומעלה בין הסיפורים המורמים-מעם בארבעת אלפים שנות היסטוריה" . כך כתב יעקב דה-האז בביוגראפיה של מייסד התנועה הציונית חוזה המדינה, שבתשע שנים קצרות של עמל מפרך יצר את הכלים אשר מקץ יובל שנים – כנבואתו – הביאו לתקומת ישראל.
הרצל נולד בבודפשט בשנת 1860. הוא למד משפטים ולאחר תקופת עבודה קצרה כמשפטן עבר לווינה ולמקצוע העיתונות. בתחילה נטה להתבוללות, אך הבין כי לא היא שתביא לפתרון בעיית היהודים. בשנת 1894 סיקר כעיתונאי את משפט דרייפוס בפאריז ועקב אחרי התפרצות האנטישמיות. בשנת 1897 כינס בעיר באזל, בשוויץ, את הקונגרס הציוני הראשון, שניסח תקנון להסתדרות הציונית העולמית והכריז בפומבי על מטרות התנועה הציונית. חרף התנגדותה של המנהיגות היהודית הרשמית זכה בתמיכתם הנלהבת של המוני בית ישראל. הוא ישב בראש ששת הקונגרסים הציוניים הראשונים, היה נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, הקים את "אוצר התיישבות היהודים" (הבנק הציוני הראשון), יסד את הביטאון "די וולט" (בעזרת קומץ מקורבים נאמנים העלה את העם היהודי על המפה הדיפלומטית הבין-לאומית.
בעבודתו למען ציון נפגש עם עשרות מנהיגים עולמיים, ביניהם היו: הסולטאן התורכי, הקיסר הגרמני (עמו נפגש בארץ-ישראל), האפיפיור, מלך איטליה ומדינאים בריטים, רוסיים, אוסטריים ואחרים. הרצל נפטר בכ' בתמוז תרס"ד (3 ביולי 1904) , רצוץ ממאמציו, מאוכזב וממורמר מן הסערה שפילגה את המחנה הציוני בגלל פרשת אוגנדה. בן 44 שנים היה במותו. הוא נקבר בווינה; עצמותיו הועלו ארצה בשנת 1949 והוטמנו בהר הרצל בירושלים.
הנשיא הראשון של מדינת ישראל. הוא נולד בשנת 1874 בעיירה מוטילי שליד פינסק שברוסיה. חיים וייצמן למד כימיה בגרמניה ובשוויץ. בשנת 1904 נתמנה למרצה באוניברסיטת מאנצ'סטר שבאנגליה. בשנת 1915 תרם תרומה חשובה למאמץ המלחמתי הבריטי כשהמציא שיטה לייצור אצטון מלאכותי לחומר נפץ. בזכות תגליתו נעשתה הממשלה הבריטית נוחה יותר למשא ומתן על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל.
חיים וייצמן, שהיה מנהיג ציוני מוכר משנת 1901, נטל חלק מכריע בהשגתה של הצהרת בלפור. לאחר השגתה עמד בראש וועד הצירים, שביקר בארץ בשנת 1918. באותה שנה חתם על הסכם לשיתוף פעולה יהודי-ערבי עם האמיר פייצל. בשנת 1919 עמד בראש המשלחת הציונית לוועידת השלום; שנה לאחר מכן נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. הודות למאמציו הורחבה הסוכנות היהודית, שהוא עמד בראשה משנת 1929. משנת 1931 עד לשנת 1935 לא מילא תפקיד רשמי כלשהו בתנועה הציונית, אך לא הפסיק פעילותו הרבה.
חיים וייצמן היה נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, שהוקמה הודות לחזונו. בשנת 1934 הקים את "מכון זיוו" ברחובות, שממנו התפתח מכון וייצמן למדע, מרכז מדעי חשוב ומוכר ברחבי תבל. במלחמת העולם השנייה, שוב, תרם תרומות רבות חשיבות למאמץ המלחמתי של בנות הברית ובין השאר המציא גומי מלאכותי. בשנת 1935 עמד שוב בראש ההסתדרות הציונית העולמית והופיע בגאווה ובכבוד כנושא דברה בפני וועדות החקירה הבריטיות הבין לאומיות, שדנו בגורלה של ארץ ישראל בשנות השלושים והארבעים. לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל נבחר לנשיא מועצת המדינה הזמנית; אחרי הבחירות לכנסת הראשונה נבחר לנשיא המדינה. בשנת 1951 נבחר לתקופת כהונה שנייה. חיים וייצמן נפטר בשנת 1952.
ש. שמגר