הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל זכה לכהן כראש הרבנים של ארץ ישראל בתקופה הרת-גורל של השואה והתקומה. יחיד בדורו, הוא גילם באישיותו גדלות מחשבה והנהגה רוחנית ומוסרית, גאוניות בתורה ובהלכה ובקיאות בחכמת העולם. הרב הרצוג זצ"ל נולד בלומז'ה שבפולין ב- כ"ח בכסלו התרמ"ט (1988) לאביו הרב יואל לייב. בבית אביו, אשר נודע כדרשן ומנהיג רוחני ואשר שימש משך השנים כרב בקהילות לומז'ה, לידס ופריס, ספג מינקותו תלמוד תורה ואהבת ציון. מגיל רך בלט כעילוי ובהיותו כבן שש-עשרה כבר שלט בכל היקפו של התלמוד הבבלי. זמן קצר לאחר מכן קיבל הסכמה לרבנות מאת אחד מגאוני הדור – הרידב"ז זצ"ל. לימים הוכר כאחד מגדולי התורה בבקיאות, בעמקות וביכולת הפסיקה. הוא השתלם גם בחכמת האומות ולימודיו באוניברסיטאות לידס ולונדון ובמכון לשפות שמיות בסורבון שבפריס כללו מיגון רחב של נושאים המציינים את ההיקף הנדיר של כשרונותיו – מתמטיקה, שפות קלאסיות, לשונות שמיות, פילוסופיה ומדע. הוא היה בקי בשתים-עשרה לשונות וחיבורו לשם קבלת תואר דוקטור באוניברסיטת לונדון על "התכלת בישראל הקדומה" מגלה ידע עמוק בביולוגיה ימית. עבודתו על "עקרונות ההלכה" (שלא זכה להשלימה) מציגה אותו כבן-בית גם בחוק הרומי והאנגלי.
בשנת 1916 הוזמן לכס הרבנות בבלפאסט וכעבור זמן קצר בדבלין שבאירלנד, כשהוא מכהן משנת 1921 כרב הראשי של אירלנד החופשית. הוא ליוה מקרוב את מאבק האירים לעצמאותם וקשר קשרים אמיצים עם מנהיגיהם הלאומיים. הוא זכור עד היום באירלנד כדמות מיוחדת ואהודה. בשנת תרצ"ז (1936) נבחר הרב הרצוג זצ"ל לשבת על כסא של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל כרב ראשי אשכנזי של ארץ ישראל. בתפקיד זה כיהן עד לפטירתו בשנת תשי"ט (1959),זוכה לשמש כרב הראשי הראשון של מדינת ישראל עם תקומתה. בשנים סוערות אלו של שואה ותקומה התגלה הרב הרצוג זצ"ל במלוא שיעור קומתו ובכל תוקף אישיותו. הוא פעל ללא ליאות להעלאת קרנה של התורה בקהילות ישראל, חיזק את מצב הישיבות, קשר קשרים עם כל חלקי הישוב, דרבן לאחדות האומה ולגישור פערים בין דתיים וחילוניים ונשא ונתן עם שלטון המנדט בראש מורם ובגאווה. הוא נאבק את מאבקו של העם לתקומה בארצו וידע לשמש כשליח ציבור נאמן ומסור לעמו בפני אומות העולם. שוב ושוב הופיע בפני ועדות חקירה בין-לאומיות שבדקו את המצב בארץ ישראל וטען בתקיפות את טענת היהודים לבית לאומי. משנתפרסם "הספר הלבן" הבריטי בשנת 1939 ובו גזירות קשות על היהודים, התייצב באומץ קבל עם ועדה וקרע את הספר לעיני כל. בימי מלחמת העולם השניה ולאחריה עסק ללא-ליאות בהצלת נפשות יהודים מהשמדה ומשמד. במשימה זו סיכן את חייו בנסיעות לאירופה ולאמריקה ונועד עם מנהיגי העולם ובכללם נשיאי ארצות-הברית והאפיפיור. "מסע ההצלה" שלו בשנת תש"ו (1946) הביא אל-נכון להצלת מאות יתומי שואה מסכנת שמד.
כראש הרבנים של מדינת ישראל בתקומתה, כתב לה טיוטת חוקה. פסקי הדין שלו בתוקף היותו נשיא בית-הדין הרבני העליון לערעורים, מפרשים את ההלכה על-פי צרכי החיים המודרניים ומוכיחים את חיוניות ההלכה וחוקי ישראל גם בעת החדשה. פסיקותיו בשאלות האישיות הן מאבני היסוד של הפסיקה ההלכתית המודרנית במדינתנו ותרמו לקידום מעמד האישה בחברה. הוא עודד מאוד את המחקר המשפטי–הלכתי בארץ והשכיל להפוך את הרבנות הראשית למוסד סמכותי ויוקרתי. עזבונו כולל אוצר בלום של פסיקות ושל תשובות לשאלות הלכתיות, אשר חלקם כונסו בשלשה כרכים הנושאים את השם "היכל יצחק". עבודת הדוקטורט שלו על "התכלת בישראל הקדומה" פורסם לא מכבר על-ידי אוניברסיטה בישראל. כן השאיר אחריו שני כרכים (מתוך חמישה שתיכנן) של "עקרונות ההלכה" ומספר רב של מאמרים שחלקם ראה אור בספר שערך בנו חיים הרצוג – "יהדות משפט ומוסר".
משפחתו נודעה אף היא בפעילותה הציבורית – אשתו הרבנית שרה הרצוג ז"ל הייתה אשת ציבור בזכות עצמה ושימשה כנשיאת תנועת המזרחי וכיו"ר בית-החולים "עזרת נשים". בנו חיים הרצוג מכהן כיום כנשיא מדינת ישראל ובנו ד"ר יעקב הרצוג ז"ל היה מדינאי ואיש רוח וכיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה עד לפטירתו בטרם עת.