שירת ילדים לגיל הרך
פסיכולוגים, אנשי חינוך ומשוררים שהיו בארץ בעשורים הראשונים של המאה הנוכחית הבינו כי ללא יצירות תרבות מתאימות לבני הגיל הרך – לא תיווצר בארץ תרבות עברית של ממש. הקראת היצירות לילדים על ידי ההורים, כמו הציטוט בעל פה של הילדים עצמם (את אותן יצירות), יצרו תשתית תרבותית לעם, שבשפה העברית אך החלה להיות עבורו שפה מדוברת וחיה. לוין קיפניס, ילן-שטקליס ואנדה עמיר – פינקרפלד היו מבוני התשתית התרבותית הזו, ויצירותיהם, כפי שנכתבו בשנות ה- 30 וה- 40 מצוטטות על ידי דורות של הורים וילדים.
שלושת היוצרים זכו בפרסי ישראל לספרות ילדים, ושמור להם מקום נכבד בפנתאון התרבותי של העם, כמו שהוא שמור גם בראשם ובליבם של כל ילדי ישראל שהתחנכו בארץ ב- 60 השנים האחרונות.
לוין קיפניס (1990-1894)
המטריה הגדולה של אבא (איור: פזית מלר – דושי)
לוין קיפניס הוא המשורר העברי לילדים הפורה ביותר והמצוטט ביותר בארץ ובעולם היהודי כולו. יצירותיו המרובות: 800 סיפורים ולמעלה מ- 600 שירים וכן מחזות רבים – נקראים עד היום בכל חג ובכל עונה בארץ, שירי הזמר שלו, כמו: "שנה הלכה שנה באה, אני כפי ארימה", או "נר לי, נר לי, נר לי דקיקי", "אני פורים, אני פורים, שמח ומבדח" ואחרים הפכו מזמן לקלאסיקה הישראלית ואין ילד, כמו גם מבוגר שאינו יודע לשיר אותם. קיפניס החל לכתוב בראשית המאה, וכאשר התגורר ליד הגן של הגב' סוקניק בירושלים – בעת שלמד בבצלאל – מצא שילדי הגן חסרים רפטואר עברי. הוא החל לכתוב שירי חגים, ומאוחר יותר המשיך וכתב שירים על עונות השנה, על פרחים ("מתחת לסלע צומחת לפלא") ושירים סיפורים רבים, כמו: "אליעזר והגזר", "המטריה הגדולה של אבא", "שלושה פרפרים" ועוד.
בשנת 1978 זכה בפרס ישראל ובנימוקי ועדת השופטים נאמר כי "כל חייו היו קודש לטיפוחה של ספרות הילדים העברית".
מרים ילן – שטקליס (1984-1900)
אצו רצו גמדים (איור: תרצה טנאי)
מרים ילן נחשבת למשוררת הטובה ביותר בישראל שייעדה את מרבית כתיבתה לילדים בגיל הרך בלבד. בשירתה הלירית ידעה לתאר את מצוקותיהם הקיומיות של ילדים ("ג'ינג'י", "דני גיבור", "מעשה בילדה בודדה") והצליחה באופן אמין ורגיש ביותר לתאר את הדברים מנקודת התצפית של הילד הסובל עצמו. שירתה כמו גם סיפוריה מבטאים את רגשות הילד באשר הוא, וטבולים באהבת הארץ ובקשר הדוק עם העולם היהודי. אביה היה מנהיג ציוני, ד"ר יהודה ליב וילנסקי, וסבה היה משוייך לחסידי חב"ד. בשנת 1957, כשניתן לה פרס ישראל, נימקו השופטים: "כל מה שכתבה – בשביל ילדים כתבה, ובכל מה שכתבה אין טעם לוואי של התיילדות מדעת , אלא טעם של ילדות ממש, מציאותית ואמיתית שיש בו שמחה ותמימות, אבל גם צער ודמעות, חכמת חיים ופגעי החיים, אכזבה ונחמה – כל הסממנים שמהם מבושמת שירה טובה למבוגרים. על כן טועמים בהם טעם שירה לא רק הקוראים הקטנים אלא גם הגדולים".
אנדה עמיר –פינקרפלד (1981-1902
כוכבים בדלי (איור: חוה נתן)
משוררת חשובה שייעדה את כתיבתה גם למבוגרים וגם לילדים, אך דווקא יצירותיה לילדים הן אלה שקבעו את מקומה החשוב בפנתאון הספרות העברית. על פי דבריה, רק במקרה החלה לכתוב יצירות לילדים – בסוף שנות ה- 20 נסעה לפולין לבקר את הוריה יחד עם בתה בת החמש. הילדה התגעגעה מאוד לארץ, לתל אביב, לים, לחברות; ואנדה, כדי לנחם אותה, כתבה לה שירים קלילים וקליטים, כאלה שהביאו לה את עולם חדר הצעצועים שלה למקום שבו שהתה. בשובה לארץ הראתה את השירים לקיפניס וליציב, ואלה עודדו אותה לכתוב עוד ועוד. סגנונה השירי המיוחד של אנדרה גרם לכל קוראי שירתה לקלטם מיד בעל פה. השירים חרוזים, קלילים וקלים לזכירה. בנושאי שירתה נוגעת אנדה בכל הקשור בעולמו של הילד בגיל הרך: יצירותיה על פי רוב טבולות בהומור ילדי, הרואה בכל המצוי בסביבתו דמויות אנוש, וכך "דוד ירח בשמיים לא עצם את העיניים" ו"הלחם המטייל, שהגיע בסוף לשפת הים ונרדם". בשירתה מופיעים צעצועים רבים, הכושי, הדובון והסביבון, וכל אלה בעיצוב נפלא המשלב מציאות ודמיון, כפי שהם מצויים בעולמו של הילד בגיל הרך.
בנימוקי השופטים לפרס ישראל ב- 1978 כתבו השופטים: "שיריה מצטיינים בריתמוס המתנגן שלהם ובחריזתם הקלילה. הילד נהנה ומשתעשע למקרא שיריה הציוריים מלאי העליצות הלקוחים מעולמו ומאפשרים לו לחרוג מן המציאות האפורה של היום יום. המשוררת מפיחה רוח חיים בפרחים ובצעצועים ורוקמת הכל במרקם שירי מושך, המרתק את הילד בתנועתו, בסודיותו ובצליליו".
ד"ר מירי ברוך