דוד בן-גוריון

 ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של ישראל. היה האיש שקולו בישר לעולם, ביום שישי, ה' באייר תש"ח, כי קמה מדינת היהודים. בן-גוריון נולד בשנת 1886 בפלונסק שבפולין. הוא עלה ארצה בשנת 1906 ועד מהרה היה אחד מראשי הפועלים.

בשנת 1912 יצא ללמוד משפטים בקושטא. בשנת 1915 התורכים גירשוהו ואז הגיע לארצות הברית. שם סייע להקים את הגדוד העברי ובעצמו חזר כמתנדב בשורות הצבא הבריטי המנצח. אחרי מלחמת העולם הראשונה נמנה עם מייסדי ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל והיה מזכירה הכללי משנת 1921 עד שנת 1933.

הוא נבחר ליושב-ראש ההנהלה הציונית בירושלים והיה דוברו הראשי של הישוב היהודי במאבקו נגד שלטונות המנדט הבריטיים. אחרי מלחמת העולם השנייה, ככל שקרבה והלכה שעת ההכרעה במזרח-התיכון , גברו ותכפו תביעותיו להקים מדינה עברית. בן-גוריון הוליך את ישראל לניצחון במלחמת הקוממיות, הקים את צה"ל, הנהיג חינוך ממלכתי, הכריז על ירושלים כבירת המדינה ונתן תנופה לעליית המונים לארץ ולפיתוח הנגב. בשנת 1935 פרש, לראשונה, מכל תפקידיו הממלכתיים. בשנת 1955 הוא חזר, תחילה כשר ביטחון ואחר-כך לראשות הממשלה. בתפקידיו אלה הנהיג את ישראל לניצחון במבצע "קדש". בשנת 1936 פרש סופית ובשנת 1970 התפטר מחברותו בכנסת. דוד בן גוריון נפטר באחד בדצמבר 1973 ונקבר באחוזת קבר בשדה בוקר.

 זאב ז'בוטינסקי 

מנהיג הזרם הרביזיוניסטי בציונות, יוזם הקמתם של הגדודים העבריים, מייסד ההסתדרות הציונית החדשה ותנועת הנוער החינוכית ע"ש יוסף טרומפלדור – בית"ר. ז'בוטינסקי נולד באודיסה בשנת 1880, הוא רכש השכלה משפטית וכבר בגיל צעיר הפתיע בכשרונו כעיתונאי לעניינים ציבוריים מדיניים בשם העט "אלטלינה".

הוא הצטרף לתנועה הציונית ברוסיה ועד יומו האחרון היה נושא דגלה המובהק של הציונות הממלכתית ברוח תורתו של הרצל. במלחמת העולם הראשונה הקים את גדודי הלוחמים היהודיים, שלחמו לצד הצבא הבריטי נגד התורכים. הוא עצמו שירת בדרגת סגן בצבא הבריטי ששיחרר את ארץ-ישראל. ז'בוטינסקי עמד בראש ארגון ה"הגנה", שיצא לעזרת הישוב העברי בירושלים, שהותקף על ידי פורעים ערבים בשנת 1920. בתגובה על כך, נאסרו ז'בוטינסקי וחבריו והועמדו לדין. הוא נכלא בכלא עכו לאחר שנידון לחמש-עשרה שנות מאסר עם עבודות-פרך; הוא שוחרר לאחר חדשים אחדים.  

היה חבר אסיפת- הנבחרים הראשונה בארץ-ישראל ובשנת 1921 נבחר כחבר ההנהלה הציונית בלונדון, אולם פרש בגלל חילוקי דעות עם וייצמן ויסד את התנועה הרביזיוניסטית. בשנים 1929-1928 ישב בירושלים, אך לאחר שיצא לקונגרס הציוני ה- 16 בבאזל, שלטונות המנדט לא התירו את שובו ארצה לעולם. ז'בוטינסקי השתקע בפאריז ומשם ניהל את מאבקו הפוליטי המדיני הבלתי נלאה ותוך כדי כך הקים את ההסתדרות הציונית החדשה ועמד בראשה. הוא היה לוחם אמיץ, נואם מלהיב, פולמוסן שנון, בלשן מופלג, דוגמא ומופת להתנהגות אבירית, ליבראל נאור ופטריוט מושבע ובנוסף לאלה היה גם סופר, משורר ומתרגם מחונן. הוא כתב את הרומנים "שמשון" ו"חמשתם", שירים וסיפורים. תירגם את שירי ביאליק לרוסית והריק ללשוננו מיצירותיהם של זרים. כמו כן הוציא לאור את האטלס העברי הראשון. הוא נפטר בשנת 1940 סמוך לניו-יורק ועצמותיו הועלו ארצה בשנת 1964.

 ש. שמגר