זאב (ולאדימיר) ז'בוטינסקי מגדולי המנהיגות הציונית, נולד באודסה, רוסיה, ביום "ב בחשון תרמ"א (18.10.1880). בגיל 17 כתב את מאמרו הראשון בעיתונות היומית וזמן קצר אחר כך יצא לשוויץ, משם שלח לעיתונו את מאמריו ורשימותיו ונרשם בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת ברן. כאן השמיע בפעם הראשונה, באסיפת סטודנטים יהודיים, את השקפותיו: "…בגלות צפוי ליהודים טבח כללי (ליל ברתלמי)…רק עלייה כללית לארץ ישראל תוכל להציל את העם היהודי".
משעבר לאיטליה למד במהירות את השפה האיטלקית והוסיף לפרסם בעיתונות הרוסית רשימות ופיליטונים בחתימת "אלטלנה", שנתחבבו מאוד על קהל הקוראים ברוסיה. בראשית האביב 1903 הצטרף לגרעין ההגנה העצמית נגד הפרעות ביהודים, ואף פעל רבות ליצירת גדוד הגנה גדול. אחרי הפוגרום בקישינוב יצא בשליחות עיתונו לשם. באותה תקופה פרסם את מאמרו הציוני הראשון "לשונאי ציון" ונבחר כציר לקונגרס השישי בבאזל, שם נפגש עם ד"ר בנימין זאב הרצל. בסוף 1908 מילא ז'בוטינסקי שליחות ציונית חשובה בקושטא, אז בירת טורקיה, ואותו זמן בא בפעם הראשונה במגע עם העדה הספרדית של עם ישראל. עם חזרתו לאודסה בשנת 1910 החל מאבקו הגדול בעד החייאת הלשון העברית בפועל, הנהגת החינוך העברי ויסוד אוניברסיטה עברית בירושלים.
אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 יצא ככתב משוטט לחזיתות. באלכסנדריה שבמצרים נפגש עם יוסף טרומפלדור, ומאז החל לפעול למען הקמת גדוד עברי. ז'בוטינסקי לא רצה להסתפק ביחידה לשירותי עזר. יצא ללונדון ושם פעל רבות עד שניתן האישור הרשמי באוגוסט 1917 להקמת הגדוד העברי הראשון. ז'בוטינסקי עצמו שירת בגדוד הזה בדרגת סגן כשהגדוד השתתף בתפיסת מעברות הירדן ובכיבוש א-סאלט במערכת שחרור ארץ ישראל משלטון הטורקים. עקב עמדתו התקיפה של ז'בוטינסקי להתנכלויות השלטון הצבאי הבריטי לגדודים העבריים, שוחרר מהצבא בטרם זמן. כעבור זמן קצר פוזרו הגדודים. בפסח 1920 עמד זאב ז'בוטינסקי בראש הגנת ירושלים בפני פרעות הערבים ונדון על כך ע"י שלטון המנדט הבריטי ל- 15 שנות עבודת פרך. הדין חולל בערה בעולם כולו, ועונשו הופחת לשנת מאסר אחת ומאוחר יותר בוטל כל הדיון המשפטי וז'בוטינסקי וחבריו קיבלו הודעות זיכוי.
החל מיולי 1920 מילא תפקידים חשובים בהנהלה הציונית, אך לאחר שחלק על המדיניות הציונית התפטר בשנת 1923 מההנהלה והתמסר מאז ליסוד ברית הציונים הרביזיוניסטים (הצה"ר) ותנועת הנוער בית"ר (ברית יוסף טרומפלדור) (ב"ת). מאז ועד סוף ימיו לחם ללא ליאות למען רעיון המדינה העברית. כשיצא ב- 1929 למסע תעמולה מעבר לים, שללה ממנו ממשלת המנדט את הזכות לשוב ארצה. אחרי שפרצו המהומות בארץ בשנת 1936 הורה לחברי הצה"ר לשבור את ההבלגה שעליה הוחלט ע"י הנהגת הישוב בארץ-ישראל. אז הוקם הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל). בשנת 1937 יצא ז'בוטינסקי למסע למזרח אירופה. הוא הרגיש את הסכנה הממשמשת הבאה והציע ליהודים את תכנית ה"אווקואציה". אך הציבור היהודי ומנהיגיו קמו נגד התכנית הזאת.
בשנת 1939 יצא למסע גדול לארצות הברית למען יהדות ארצות המצוקה והנה פרצה מלחמת העולם השנייה שאימתה את נבואותיו אך שיבשה את תכניותיו לפעולה. בשארית כוחותיו הטיף וכתב וניסה לשכנע, ואז הגיע לפתע הקץ לכוח חייו. הוא נפטר בניו יורק, ביום כ"ט תמוז ת"ש (4.8.1940) ובצוואתו ביקש להשאירו בקברו הזמני, עד שתקום מדינה עברית בארץ ישראל ונשיא המדינה יצווה להעלות את עצמותיו למנוחה באדמת המולדת. עצמותיו אמנם הועלו בשנת תשכ"ד (1964) ומקום מנוחת העולמים של ז'בוטינסקי נמצא עתה על הר הרצל שבירושלים.