בגליל בתל-חי איש גיבור נפל, שרים ילדי בית הספר ביום י"א באדר, הוא יום נפילתו של טרומפלדור. ואמנם באפוס העממי זכור טרומפלדור הגידם כאחד מגיבורי האומה. אולם תואר זה – לו ראויה דמותו – משכיח לעיתים את פועלו הפורה בתחום ארגון תנועת הפועלים ובתחום הניסיונות הראשונים של ארגון צבא עברי וממעיט לעיתים מדמותו הרב-גונית כמנהיג מארגן תנועת הפועלים, כדיפלומט – בתוקף הנסיבות – וכמושך בעט סופרים לעת מצוא. יוסף טרומפלדור נולד ביום 29.11.1880 בעיר פיאטיגורסק שבקווקז – רוסיה. לאחר תקופת לימודיו בחדר למד בבית הספר העממי בעירו. למרות כשרונו לא נתקבל לבית הספר הריאלי במקום, בגלל יהדותו. תחת זאת בחר בלימודי רפואת השיניים וקיבל תעודת גמר מהאוניברסיטה בקזאן בגיל 20. נראה שהגאווה שהייתה טבועה בנפשו עם מוצאו היהודי, הדריכה אותו אל פעילות ציונית, שכן בשנת 1897, בהתכנס הקונגרס הציוני הראשון בבזל, כבר עמד טרומפלדור בראש חוג של ציונים בעיר מולדתו פיאטיגורסק.
בשנת 1901, כאשר קיבל צו גיוס ויתר טרומפלדור על זכותו לדרגה בתוקף השכלתו והתגייס כחייל פשוט. בעת מלחמת רוסיה – יפן, נשלח לחזית, ובאחד הקרבות הקשים, בהם בלט בגבורתו, נפצע טרומפלדור קשה והיה הכרח לגדוע את ידו השמאלית. עם החלמתו ביקש לחזור לחזית. בקשתו נתמלאה ובפקודת יום מיוחדת קיבל טרומפלדור אותות הצטיינות. הוענקו לו חרב ואקדח והוא הועלה לדרגת סגן משנה. בכניעת פורט-ארתור נפל מחנהו של טרומפלדור בשבי. במחנה השבויים שוב הוכיח כשרון ארגוני למופת, דאג להשכלה אלמנטרית לכלל השבויים, ארגן חוגים ליהודים ואף הוציא עיתון יהודי במקום. בשובו מהשבי החל מתמסר ללימודי המשפטים באוניברסיטת פטרבורג ולפעילות ציונית. בשנת 1921 עלה ארצה עם אחדים מחבריו אשר התארגנו לחיים שיתופיים מלאים בשדות חוות מגדל שליד טבריה. שנה לאחר מכן עבר לעבוד בדגניה כשהעבודה האהובה עליו היא החריש בשדה. בידו האחת היה אוחז במחרשה וגם מכוון את הבהמה להליכה בתלם במושכות שבין אצבעותיו.
בשנת 1914 הצטרפה תורכיה למלחמת העולם הראשונה ועל תושבי ארץ ישראל נגזר לקבל את הנתינות העותומנית או לעזוב את הארץ. טרומפלדור, שחזה אסון לארץ במקרה של ניצחון הגרמנים, הפליג לאכסנדריה, שהייתה בתחום השלטון האנגלי. שם יסד עם זאב ז'בוטינסקי ואחרים את גדוד המתנדבים היהודים על מנת שילחמו עם האנגלים על כיבוש הארץ. ואולם תחת לשתפם במלחמה, שלחו האנגלים את הגדוד היהודי למצרי הדרדנלים לעסוק שם בהובלות. טרומפלדור נאלץ להסכים לדבר מתוך אמונה שגדוד זה יהווה גרעין לצבא העברי. כך הוקם גדוד נהגי הפרדות של גליפולי וטרומפלדור נתמנה לסגן מפקד בו ואחר למפקדו.
כאשר פורק גדוד זה בשנת 1916 נסע טרומפלדור ללונדון והמשיך במאמציו עם ז'בוטינסקי, בהקמת גדוד עברי צבאי. ואכן לבסוף הוקם הגדוד העברי בלונדון (הל"י) ואף השתתף בכיבוש הארץ בפועל. בפברואר 1817 פרצה המהפכה ברוסיה. בחודש יוני באותה שנה, כשמלחמת העולם בעיצומה, נסע טרומפלדור לרוסיה לשאת ולתת עם הממשלה הזמנית שם על הקמת צבא עברי אשר יפרוץ לארץ ישראל דרך קווקז וארמניה. נראה שממשלת קרנסקי לא הייתה רחוקה מלתת הסכמתה כאשר החלה רוסיה לרתוח במרידות ובמהומות ונתעורר החשש שתפרוצנה פרעות ביהודים. טרומפלדור חש להתייצב בראש ההגנה בפטרוגראד וממשיך להיות הרוח החיה בה גם לאחר המהפכה הבולשביסטית. במקביל החל לארגן את תנועת "החלוץ" ברוסיה והפכה לתנועה גדולה. הוא הוציא אף חוברת "חלוץ מהותו ותפקידיו הקרובים" ארגון חוות הכשרה ליד פטרוגראד, ובוועידת "החלוץ" הראשונה אותה כינס, נבחר כשליח התנועה לא"י על מנת לפלס דרך לעלייה ולהתיישבות.
בנובמבר 1919 הגיע ארצה, נפגש עם חוגי פועלים, התמסר לרעיון איחוד תנועת הפועלים בארץ והוציא לשם כך "קול קורא" לפועלי א"י. באותה תקופה פרצו המאורעות בגליל (אזור שהיה בתחום השלטון הצרפתי), הערבים שהתמרדו נגד-הצרפתים מצאו פורקן בהתנפלות על היישובים היהודיים וקורבנות ראשונים נפלו מבין המתנחלים.
טרומפלדור חש לגליל וביום י"א באדר תר"פ (1.3.1920) כאשר סעד ארוחת בוקר בכפר גלעדי נשמעו יריות מכיוון תל-חי הסמוכה. תשעה חברים ובראשם טרומפלדור חשו למקום. הערבים שהקיפו את תל-חי דרשו להיכנס לנקודה ולערוך חיפוש אחר צרפתים. טרומפלדור נאות. הערבים פרצו פנימה והחלו מפרקים את הנשק ממתיישבי המקום. טרומפלדור פקד לפתוח באש ורץ לסגור את השער מפני הערבים המתפרצים. בדרכו נורה פעמיים בבטנו, אך בקושי הצליחו להכניסו אל הבית. בשוך הקרבות, העבירו את הפצועים לכפר גלעדי. לשאלת הרופא להרגשתו, השיב "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו". כעבור רגעים ספורים נפח את נשמתו. לזכרו, ולזכר חמישה מחבריו שנפלו עמו בתל-חי הציבו במקום גל-עד בדמות אריה שואג. האגדה העממית מספרת כי בכל שנה, בליל י"א באדר, יום מותו של טרומפלדור, משמיע האריה את שאגתו. אם אמנם שואג האריה ואם לאו, הרי שמצבה זו היא סמל ואות לגברותם של טרומפלדור וחבריו ולחזון של התיישבות עברית וצבא עברי שנתגשם.