דואר אלקטרוני הוא מונח, המבטא העברת מסרים מן המוען לנמען באמצעים אלקטרוניים. ניתן לראות את ראשיתו של הדואר האלקטרוני במכשיר המורס הישן: אותיות-המסר קודדו לקווים ולנקודות. הקווים והנקודות הועברו באמצעות קווי הטלגרף, ובמקום היעד פוענחו ונמסרו לנמען. במרוצת הזמן תפס מכשיר הטלקס את מקומו של מכשיר המורס. במכשיר זה קודדו האותיות באופן אוטומטי לנקבי סרטים ולאותות חשמליים.
התפתחות נוספת בדואר האלקטרוני חלה עם הופעת מכשיר הפקסימיליה. מכשיר הפקסימיליה מתרגם את כתמי האותיות לאותות אלקטרוניים, מעבירם מן המוען לנמען באמצעות קווי טלפון וכל זאת – במהירות צילום מסמך. היום קיימים גם מכשירי פקסימילה אלחוטיים. במקביל מתפתחת תקשורת בין-מחשבית, שביכולתה להעביר תכתובות, תוכניות וקבצים שלמים ישירות ממחשב למחשב. הדואר במסגרת זו, מהווה חוליה מקשרת בין אנשים המבקשים להעביר או לקבל מסרים ואין בידם מכשירי קצה (טלקס, פקסימיליה, או מסוף מחשב).
הבול מונפק לרגל כנס "קבוצת פריז" בישראל. "קבוצת פריז" היא איגוד של כ- 40 מינהלי דואר, שמטרתו לקדם את נושא הדואר האלקטרוני. מידי שנה מתכנסת הקבוצה בארץ אחרת. בכנס שנערך בקנדה ב- 1989, דווחה רשות ישראל על פעילותה בנושא והציגה את מערכת שה"ם (שירותי העברת מסרים) החדשה, שפותחה בישראל. בעקבות הדיווח הוחלט לקיים את כנס 1990 בישראל.
הבול מתאר את התפתחות אמצעי הדואר והתקשורת למן הימים הקדומים ועד ימינו: בתחתיתו נראית כתובת על חרס, המכונה "כלב". כתובת זו, שזמנה, ככל הנראה, המאה ה- 17 לפנה"ס, היא מן הכתובות האלפבתיות הקדומות ביותר. אותיות הכתובת נקראות אותיות פרוטו-כנעניות. מעליה נראה קטע בכתב מצרי הירוגליפי, החקוק על מצבה. הכתב ההירוגליפי הוא כתב תמונות, כלומר כל עצם מאוזכר בו באמצעות ציור סכמטי.
מעל לכתב המצרי נראה קטע מתוך כתובת מישע מלך מואב מן המאה ה- 9 לפנה"ס. לשונה של הכתובת מואבית – ניב כנעני הדומה לעברית, והכתב – כתב עברי, המשקף יפה את ראשית מסורת הכתיבה העברית. איור הרוכב, שמצוי מעל לכתובת מישע, מתאר דוור יהודי מפראג, כשהוא תוקע בקרנו. האיור נעשה על-פי קטע של פיתוח נחושת משנת 1741. בזה אחר זה, מעל לדוור, מופיעים אמצעי הדואר והתקשורת המקובלים בימינו: מעטפה, גלי רדיו. מחשב, קידוד בינארי (I O - 1) ומשושת לווין.