בולי יום העצמאות תש"ל

פרחי בר מוגנים ושמורים

מאות מינים מבין צמחי הבר של הארץ נושאים פרחים ניכרים לעין בצורתם ובצבעם – עשרות מהם היו במשך הזמן לפרחי קטיף – פרחים הנקטפים בשדה ונלקחים הביתה. בעבר המעיטו תושבי הארץ בקטיפת פרחים, אך בדור האחרון הגיע הדבר לממדים כאלה, שעצם קיומם של מינים מסוימים, ודווקא בעלי הפרחים היפים ביותר, הועמד בסכנה. מינים אחרים הגיעו לסף השמדה ממש, נכרתו כליל מאזורים מסוימים בארץ ותוך שנים אחדות צפויים היו להעלם כליל. בעקבות יזמתם של בוטנאים וחובבי טבע, ובעקבות ניסיונן של מדינות אחרות, חקקה מדינת ישראל חוק בדבר ערכי טבע מוגנים, ובהתאם לחוק זה הוכרזו כמה עשרות מינים לצמחי בר מוגנים או שמורים. פרחי הבר המוגנים אסורים בפגיעה בכל צורה שהיא – אסור לעקרם, לקטפם, וכל שכן למכרם. הפרחים השמורים אסורים במכירה וקטיפתם מוגבלת לפרחים בודדים בלבד. רשות שמורות הטבע ממונה על ביצוע החוק. לאחר שנים אחדות של פעולות הסברה נמרצת כבר נראו הפירות: התודעה בדבר הצורך בשמירה על פרחי הבר חדרה אל חוגים רחבים, במיוחד אל הילדים. הקטיפה פחתה במידה ניכרת והארץ החלה מתקשטת שוב במרבדי פרחים – אחד מאוצרות הטבע היקרים ביותר שלה.

תורמוס ההרים

העובר באביב בין שדות הגליל התחתון, או לרגלי הרי יהודה, יבחין בקבוצות של תפרחות כחולות, המצטופפות לעיתים זו ליד זו עד כי יצירת משטח כחול, הפרחים דמויי הפרפר מצביעים מיד על המשפחה: משפחת הפרפרניים, סדרת הקייטניות. תורמוס ההרים, אחד מחמישה מינים בני הסוג הזה הצומחים בר בארץ, הוא הגדול מכל אחיו, והבולט ביותר בצבעו. הוא חד שנתי, נובט בראשית החורף וניכר בעליו המאוצבעים והשעירים. התפרחת עולה מבין העלים באביב, והפריחה נמשכת שבועות מספר, כשהפרחים נפתחים בזה אחר זה, מלמטה למעלה, מן הפרחים מתפתחים תרמילים גדולים ושעירים ובכל אחד מהם זרעים פחוסים. התורמוס היה ידוע בשמו זה לאבותינו, ונזכר בתלמוד. זרעיו של מין תרבותי, קרוב לתורמוס ההרים, נאכלים ומבושלים, לאחר ששולפים אותם מתוך הקליפה המרה. התפרחות היו נקטפות הרבה, ואף נמכרות בשוקי הפרחים, עד כי נשקפה סכנה לקיום המין בארץ. לכן הוכרז התורמוס לפרח בר שמור.

סחלב הביצות   

בעבר, כאשר הביצות כיסו שטחים נרחבים בארץ, היה סחלב הביצות נפוץ למדי בשוליהן. בראשית האביב היו מזדקרים מתוך הקרקע הכבדה והלחה עמודי הפריחה הגבוהים כדי כמה עשרות סנטימטרים, ונושאים עליהם שפע של פרחים סגולים. את הקיץ היה עובר הצמח בתרדמה, כאשר חומרי הצמיחה לשנה הבאה אגורים בתוך אחת משתי פקעות השורש שלו. עם ייבוש הביצות והתפתחות שיטות העיבוד האינטנסיבי פחתו מאוד סחלבי הביצות, והיום אפשר לראותם רק במקומות מעטים. הפרחים הם בעלי צורה אופיינית למשפחת הסחלביים : מששת עלי העטיף נוטל לו אחד את כל הגודל והחן, ואילו יתר החמישה משמשים לו כמלווים בלבד. הפרח הוא בעל דרבן ושחלה תחתית. מנגנון אבקה מיוחד גורם לכך ששני גושי האבקה יידבקו אל ראשו של החרק הבא לחפש צוף בפרח. וכך יגיעו אל פרח אחר. כמו כל בני משפחת הסחלביים, גם סחלב הביצות היינו צמח בר מוגן.

אירוס הנגב

בין צמחי הבר המיוחדים לארץ ישראל לבדה, מתבלטת קבוצה אחת של אירוסים, בעלי פרחים גדולים ויפים ביותר. מינים אלה וקרוביהם המעטים גדלים רק במזרח התיכון, לאורך רצועת הגבול הצרה שבין האזור הים-תיכוני ואזור הערבות בארץ הם חוגרים את החבל הים-תיכוני כולו – משפלת החוף, דרך צפונה של בקעת באר שבע, לאורך השוליים המזרחיים של הרי יהודה ואפרים, עד הגלבוע, מזרח הגליל והגולן. כל המינים הם רב שנתיים, בעלי קני שורש, ועוברים את הקיץ בתרדמה. העלים דמויי סוף, בוקעים מן הקרקע בראשית החורף. באביב הם מצמיחים פרחים גדולים מושכי עין - לכל  מין פרחים בעלי צבע וצורה אופייניים לו . אירוס הנגב צומח בחולות, בצפון הנגב ובצפון מערבו. עליו ופרחיו הם העדינים ביותר בכל הקבוצה. העלים אפרפרים, וכפופים כחרמש לאחור. הפרחים נישאים אחד אחד על גבעול, וצבעם סגול עז. מועד הפריחה – פברואר ומרס. בעבר הלא רחוק אפשר היה עדיין לראות בעונת הפריחה קבוצות בנות עשרות פרחים, אך מראה כזה נדיר עתה. אירוס הנגב הוא צמח בר מוגן.

 עזריה אלון

הציירת: העלמה התר ווד נולדה בלונדון בשנת 1946. היא עבדה בגנים הבוטניים המלכותיים שבקיו (אנגליה) ובאותו זמן השתלמה בבוטניקה. לאחר מזה למדה בבית הספר לאמנות בקמברוול ובשנים האחרונות עבדה כציירת של נושאים בוטניים בגני קיו. מספר עבודות, פרי מכחולה של העלמה ווד, פורסמו בעיתונות המקצועית באנגליה וכך הוצגו תחריטים וחיתוכי עץ שיצרה. התר ווד הגיעה לישראל בשנת 1969 כדי לצייר פרחי בר ישראליים עבור רשות שמורות הטבע.