ועידת ההסתדרות הציונית של אמריקה
בשנת 1818, שבעים ותשע שנים לפני הקונגרס הציוני הראשון, קרא יהודי אמריקני להקמתה מחדש של המדינה היהודית בארץ-ישראל (פלשתינה) על ידי מאמץ משותף של היהודים עצמם. שמו היה מרדכי עמנואל נח שהיה, במידה ידועה, הציוני האמריקני הראשון. על אף התחלה מוקדמת זו, הרי הציונות כתנועה מדינית באמריקה ראשיתה, למעשה, בקונגרס הציוני הראשון אשר כונס ב- 1897 על ידי בנימין זאב הרצל בבאזל, שוויצירה. בתחילה היו אלה יהודים ממוצא מזרחי- אירופי אשר גילו את העניין הרב ביותר בציונות. הם באו מאזור פוגרומים וחוסר סובלנות וגם בהיותם טרודים בבעיות קליטה בעולם החדש, הראו את דבקותם ברעיון הציוני, אך למרות עניין זה צמחה התנועה באיטיות.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, הייתה התנועה הציונית בארה"ב חלשה יחסית באשר למספר חבריה וכוח השפעתה. כארגון גג לקבוצות מקומיות, לא היה לה קשר הדוק ובלתי אמצעי עם קהל בוחריה. ואז הצטרף לשורותיה לואי ד. ברנדיס. בימים ההם, טרם ישב בבית המשפט העליון, אך כבר יצא שמו כ"פרקליט העם" ועמידתו והגנתו הגאה על העניין הציוני השתיקה את המתנגדים וחיזקה את ידי הספקנים. כאשר איימו קרבות מלחמת העולם הראשונה על היישוב העברי בארץ-ישראל, נטלה לידיה ההסתדרות הציונית של ארצות-הברית את רסן המנהיגות באספה כספים ובגייסה לוחמים ללגיון בעברי. מספר החברים ב- זי.או.אי. גדל והתעצם הצטרפו אליה אישים מפורסמים, ביניהם השופט פליקס פרנקפורטר, נתן שטראוס, מר פלז, יוליאן מאק והנריאטה סולד.
את שמה הנוכחי אימצה לה ההסתדרות הציונית של ארצות-הברית בשנת 1918, אולם היה זה יותר משינוי שם גרידא. חברות אישית תפסה את מקום ההשתייכות הקבוצתית וחברי הקבוצות למיניהן נקלטו כיחידים לתוך מסגרת כלל-ארצית אחת. בשנות העשרים והשלושים שנות משבר בין המלחמות, תמכה ה-זי.או.אי. בהעברת החלטה משותפת על ידי שני בתי הקונגרס של ארה"ב. לימים, אושרה החלטה זו על ידי הנשיא הארדינג, והיא תמכה ברעיון הקמתו של הבית הלאומי שהובטח בהצהרת בלפור משנת 1917. כל נשיאי ארה"ב מאז ואילך נתנו ביטוי פומבי לתמיכה במטרותיה של הציונות. הרב סטפן ס. ויז היה אחד
ממנהיגיה הדגולים של הזי.או.אי. בתקופה זו. הטראומה של מלחמת העולם השנייה שכנעה אפילו את גדולי הספקנים בצורך החיוני במדינה יהודית. בשלהי שנות השלושים, כאשר הועמו אורות החופש באירופה, התכוננו יהודי א"י לקרב הבלתי נמנע ובד בבד פעלה ה- זי.או.אי. למען הבטחת תמיכתה של ממשלת ארה"ב.
תחת הנהגתם הגדולה של ד"ר אבא הלל סילבר וד"ר עמנואל ניומן, הוחל המאבק הגורלי למען תמיכה אמריקנית ברעיון הקמתה של מדינה יהודית. יותר מאי פעם בעבר, החלו יהודים אמריקאים לדגול ב"אני מאמין" הציוני כשהם נדחפים לכך על ידי אימי המשטר ההיטלראי ונמשכים על ידי הישגי הישוב. כיום איתנה ה-זי.או.אי. בעמדתה למען מנהיגות אמיצה ותמיכה בלתי מסויגת ברעיון הציוני באמריקה. משרד ההסברה של זי.או.אי. בוושינגטון משמש כשופרה של הציונות בבירת ארה"ב. ה- זי.או.אי. מגיעה לבני נוער, תלמידי קולג’ים וזוגות צעירים, דרך התכניות לנוער "מסדה", כשהיא מבקשת להחדיר ללבם באמצעות האידיאליזם הציוני דעה חיובית לגבי הזהות היהודית. אחת ההתפתחויות האחרונות בשטח זה הוא גרעין העלייה של "מסדה", תנועת הנוער של ה-זי.או.אי., אשר הקימה בגליל המערבי מושב הידוע בשם שגב ב’. הוא נוסד על ידי גרעין של חניכי "מסדה" שהוכיחו כי חינוך ציוני היינו כוח חיוני בהבטחת ההמשכיות היהודית. הקמפוס המודרני בן 500 האקרים ליד אשקלון, הוא משכנם של ביה"ס החקלאי התיכון כפר סילבר, ביה"ס התיכון ע"ש סילביה ואלכסנדר חסן,
מכון הנוער האמריקאי – ישראלי ע"ש דוד וליליאן שטרן, וביה"ס התיכון ע"ש מולי גודמן המיועד לתלמידים מארה"ב. מספרם הכולל של תלמידי הקמפוס מגיע לכדי 500. בית ציוני אמריקה בתל-אביב הוא מרכז תרבותי וגשר חי בין העם האמריקאי והעם בישראל. שעה שאויבי הציונות מנסים להדביק לה תווית קלון, בראותם בחרדה את כוחות הגאווה היהודית, הכבוד העצמי ואומץ הלב היהודי הטמונים בה, רואים בה 120,000 חברי ה- זי.או.אי. ברחבי ארה"ב עיטור כבוד…והם עונדים אותו בגאון.